ערבות הדדית
מעבר אל תוכן
מעבר אל ניווט

יום העצמאות על דרך המלך

21 April, 2015

ofer-dead-sea2

יום העצמאות זו זמן נהדר להזדמניות חדשות, לצוץ על פני השטח בנינו, וליצור הרגשה של חיים טובים יותר. השאלה היא פשוטה, איך אני עובר בזמן קצר מצופה לשחקן המרכזי. כי אפשר לקחת את החיים שלנו בצורה של מובן מאליו, ואפשר לקחת אותם מתוך חשק ורצון לקבוע את הגורל בידיי. ללכת בזרמי החיים זה אפשרות אחת, אבל אני מעוניין להכיר את אלו שרוצים לעלות מעליהם. לאלו ששואפים לחיים טובים יותר, לאלו שמאמינים שמגיע לנו חיים טובים יותר.

אני רוצה להתנתק מכל הגורמים האניטרסנטיים, ששוטפים לנו את המוח והלב עם כל מיני שקרים שנוח להם. אני רוצה להכנס אל תוך עובדות חיים חדשות, של עם ישראל אחד, עם ישראל מאוחד, שמחזיר את העטרה אל יושנה. מה היה ומה צריך להיות, כרגע זה פחות חשוב. מה שדוחף כרגע איך אנחנו משיבים את האמת המוחלטת של עם ישראל, כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים.

ההסכמה דורשת מאיתנו למצוא את שביל הזהב שבינינו, ביחד, את אותה הסכמה שתעלה אותנו אל החיים הטובים. למצוא את השביל הזהב שיעבור מלב אל לב ויחבר אותנו ללב אחד, שיגלה לנו את השורשים שלנו כעם אחד. אותם השורשים הם ששמרו על קיומנו עד עצם היום הזה, ואלו השורשים שישיבו את עם ישראל אל החיים הטובים.

לא נדרש הרבה, בכדי לשנות את כל השקרים הגדולים והקטנים של חיינו, כי כל השינוי הוא פסיכולוגי. זה לא חשוב ממה להנות, כל עוד אני נהנה. לכן אם להנות מאהבה עצמית, או מאהבת הזולת, לא ממש איכפת לי, העיקר זה להנות.


יום העצמאות של עם ישראל

21 April, 2015

israel - flag 2

עם ישראל יקר יום העצמאות זה בסך הכל הרגשה, של משהו פנימי שיושב בלב, מלטף אותך ומזרים חום בכל הגוף. יחד עם כל הדגלים והבמות, יחד עם המנגל, אבל, מעל הכל תחושת הבטחון. אני שייך למנגנון הנפלא שנקרא עם ישראל, בארץ ישראל. זה הכל הרגשה אחת, במקום אחד.

אין ממש מילים להגות את רחשי הלב והאהבה, אליך עם ישראל. אהבה מיוחדת חובקת עולמות ופשטות. וכל האתגר שלנו כעם אחד, לקחת את כל האהבה הזו, ולפתוח את הלב, לפתוח את הידיים. לתת לכל המחיצות להעלם, להסיר כל סיבה שמפרידה בנינו. בכדי לפתוח את אותו מרחב אין סופי של אהבה נצחית.

כמו מעיין מיים חיים, שנובע בלי סוף ומשקה לכל לב \פה, כך אתה עם ישראל עומד היכן, לחלוק את מימך עבור כל. אין במיים שם זהות או כל חלוקה מגדרית אחרת. המיים הם תכונה מיוחדת שיש בנו עם ישראל, שאנחנו לא שיייכים לאף אחד, ובו בעת, אנחנו שייכים לכולם. אנחנו כוס המיים הקרים עבור כל הנפשות השוקקות ומייחלות ביום צמא, עבור המיים.

עם ישראל, סימנך ניכר בכל מקום, כעם שעולה ומגלה אוצרתיו  הטומנים בו ממעמקים. והצורך להוציא מתכונו את כל האהבה ללא גבולות, הוא צורך הקיום האמיתי של עם ישראל. בחג עלינו לצאת בראש מורם ולב פתוח אחד אל השני, בתקווה לחדש את העצמאות שלנו כדבר היסודי של חיינו. ועליו לבנות את החזון המתחדש של עם ישראל.


יום העצמאות שכולו טוב

21 April, 2015

benshalom

עם ישראל המחודש פה בארץ ישראל, הוא בציר של יין מאוד משובח ופוטנציאלי, אבל הוא עדיין צעיר. עדיין צריך ללבן אותו, לערבב אותו, לחמם אותו ועוד פעולות שיחשפו את אופיו המקסים. אני לא שתוי או חולם, לנו יש עם מיוחד במינו, אני מסכים לזה, אני מנסה להבין את זה. אני מנסה לראות כיצד אפשר לממש את זה הלכה למעשה, בדרך הכי יעילה וחיובית .

להלן מספר שאלות שכל אחד יכול וצריך לשאול את עצמו, בכדי להבין איך לקרב את יום העצמאות של כל אחד מאיתנו, ושל כל העם הנפלא שלנו:

עם ישראל, מה החזון שלך?

עם ישראל, מה היסודות שלך?

עם ישראל, מה ההיסטוריה שלך? מה המורשת שלך?

עם ישראל, מה משתף ומחבר אותך כעם?

עם ישראל, האם אתה ככל העמים?

עם ישראל, האם העתיד שלך תלוי בעבר שלך?

 עם ישראל, מה אתה מאחל לעצמך, ביום העצמאות הקרוב?


יום העצמאות של עם שובב ופראי

21 April, 2015

matalon-flag

כולנו רוצים אותו דבר אבל קצת מפחדים להודות, שאושר ושמחה, חום ובטחון, זה בסך הכל כל העניין.   לקראת יום  העצמאות, זה זמן מתאים להציף את הנושא מחדש, אל הלבבות שלנו. בואו ננסה ביחד להרגיש את העצמאות כחלק בלתי נפרד מחיינו, ולהזכר בשביל מה שווה להיות אדם?

אז זה כל הסיפור להיות אדם, מאושר. תענוג זה כל מה שמורגש בנו, בני האדם, כי אנחנו בני הרגשה. לפעמים אני בוכה, לפעמים אני צוחק, לפעמים אני שר, אבל תמיד זה חייב להיות משהו בי שמרגיש את מה שעובר בו. וכאן ישנה תוספת מעניינת ומאתגרת, אני גם מרגיש מאוד ישראלי, מאוד ארץ ישראלי.

נראה לי שאותו שילוב טבעי של להיות ישראלי שחייב להיות מאושר, הוא מתכון מנצח. כרגע אנחנו עוד רצים וקופצים לכל עבר כילדים קטנים, אבל מתחיל להיות מורגש באויר. הדרישה לאיכות חיים. הצלחנו לסדר לנו חיים חומריים ומערכות ארציות טובות מאוד. ויחד איתם אנחנו נמצאים בתהליך של עליה בסולם החיים. האדם חי לא על הלחם לבדו.

עם ישראל עם שובב, עם פראי, עם יפה, עם מאתגר, עם נבון וחכם. בקיצור, עם ישראל עם נפלא וכולנו נורא שמחים להיות כאן. לכן בואו נקדם את החוליה החסרה, בואו נשאל את עצמנו שאלה פשוטה, שתעורר ותחדור אל הזכרון הקולקטיבי שלנו כעם,  מי אתה עם ישראל? מה אתה עם ישראל?


יום העצמאות היום הגענו למצב מאוד מיוחד של חוסר אמון באהבה, בקשר בין בני האדם, עד שאנחנו מדברים דרך ס.מ.ס מחדר לחדר באותו הבית. מה כל כך טוב בזה?

16 April, 2015

who are you huffington

אני רוצה לכתוב על תפילה משותפת של עם אחד קטן ונפלא, עם ישראל. עם מלא בהשתוקקות ורצון לאהבה, עם שמאוד רוצה לדבר אחד עם השני, עם שעושה הכל כדי לא להזכר כמה זה כיף. כי בטחון וחום, שמחה ואהבה, הם מהות שלמה של אדם מאושר, של עם מאושר שנקרא עם ישראל. אותו עם ישראל הוא העם שנושא בתוכו ד.נ.א של אהבה לאומית טבעית.

כרגע אנחנו מסתפקים במשחקים מזדמנים של גירויים וסיפוקים חיצוניים. וזה מחזיק מעמד עד זמננו, ומעתה ואילך מתחיל אותו ד.נ.א להתעורר מחדש ולגלות את עצמו מחדש. כל מה שצברנו עד עתה הוא נסיון רב, ועירבוב מוחלט עם העולם. אותו עירבוב גורם לחשוב מחשבה מקרית, שאנחנו עם ככל העמים. ומכאן נובע הבלבול שמכתיב לנו כרגע אורח חיים זר. אורח חיים שלא מאפשר לנו להרגיש את החיים הטובים שטמונים בהתפתחות האדם ועולמו.

אבל, גם תקופת הביניים שלנו, היא לטובה. כי היא תקופה שלוחצת אותנו לצאת לאויר העולם, בחבלי לידה חדשים. לצאת לתוך הרחם המשותף שנקרא עם ישראל. כמו  תינוק שמרגיש חום ובטחון אצל אימו, ומקבל אצלה את כל הבטחונות של לחיים מושלמים.

אמנם שהתהליך כולל גם,  צירי  לידה לא נעימים, אבל זה מחוייב, כי אחרת התינוק לא ירצה לצאת החוצה. היציאה החוצה עכשיו, היא אל אהבת הזולת, אהבת הטבע, אהבת העולם, להפוך להיות בני אדם שחיים ופועלים מתוך אהבה.


יום העצמאות והחרות ממלאך המוות התמונה הכוללת של עם ישראל אחד ומאוחד, זה המציאות שלנו

16 April, 2015

jewish_cemetary

אין מה להגיד בנינו מדינה לתפארת, ובזמן כל כך קצר. אף אחד חוץ מעם ישראל לא היה עושה את זה טוב יותר. ועוד יותר מזה, אף עם לא חווה או היה עומד בהסיטוריה שעבר עם ישראל. אין בדברי מעין גאווה על יתר בני האדם, אלא רק לציין שאנחנו עם מיוחד. מה לעשות, אחת ולתמיד צריך להסכים עם זה. והסיבה שאנחנו מתעכבים להכיר בעובדה זו, כי ברור לנו שההצטיינות הזו תלוייה גם באחריות, בתפקיד עם ישראל.

המעבר שלנו כעם, ושל העולם כולו, אל האנושות החדשה תלוי רק בנו. נשמע מפחיד ואולי יומרני מדי, אבל את האמת אף אחד עוד לא הצליח לשנות. וזה יקרה בכל מצב, בטוב, או ברע, מה שבטוה שזה יקרה. ולכן עלינו להיות חרדים לעתיד המשותף שלנו, עלינו לחדש את הבסיס שלנו כעם. ולא כפרודות מקריות שנמצאות על אדמת ארץ ישראל. כרגע מנקודת הראות של המציאות הנוכחית, זה נראה קשה.

אבל המציאות המתחדשת שלפנינו תגלה לנו את האמת. שהשיבה של עם ישראל אל הערבות והאחריות ההדדית, היא כל כך טבעית כמו תינוק שיונק מאימו. תקופות מעבר כמו זו שבה אנו נמצאים, מעולם לא היו קלות, כי מדובר על שינויים חברתיים עולמיים. זה לוקח זמן ומאמץ משותף, ובעיקר רצון משותף. רצון לפרוץ את מעגל הקסמים השקרי שעם ישראל זה דוד, יצחק טליה, או עידית. עם ישראל הוא כוח מצטבר של דוד ויצחק, של טליה ועידית, של כל מי שנמצא פה.

  התמונה הכוללת של עם ישראל אחד ומאוחד, זה המציאות שלנו.

 

 


יום העצמאות של עם ישראל תראו לי איפה כתוב שהאדם ועולמו לא נולדו לחיים טובים בלבד?

16 April, 2015

flag-menorah

עם ישראל יקר שלי,  מתוקף היותנו עם ישראל יש בנו נטיות שורשיות שנובעות מהכלל הגדול, ואהבת לרעך כמוך. כרגע מה שנשאר בי מאותה אהבה שאני מאמין לכל מה שקורה מסביב. ליוקר המחיה, לקשיי הפרנסה, למה שכתוב בעיתון, לכל השקרים והמשחקים השרירותיים של אנשי הציבור, ועוד. אבל להאהבה הלאומית של עם ישראל אני כאילו מסרב להאמין.

כלכלה עד היום היו מודדים לפי מספרים טבלאות, וממוצעים. וזה שימש עד היום כמעין מדד של התפתחות תרבותית מדינית של עמים. אבל מה לעשות שהעולם לא מחכה מאיתנו להצטיינות ארצית. לא בספורט, לא בכלכלה, ולא בהווליווד. העולם מחכה מאיתנו למדדים של הכלכלה העולמית החדשה, מדד האושר.

חג העצמאות הקרוב, הוא מבחן אומץ שלנו כעם להתחיל מחדש. להתחיל לבנות לנו דאגה ואחריות משותפת, שיגדירו מחדש את מהות ותכלית היותנו עם ישראל. אותה תמונה כביכול מקרית, של מלחמת צוק איתן, בה התלכדנו כעם. תהיה הדוגמא. והמטרה להשיג את זה יום יום, ללא כל קשר ללחצים חיצוניים שיופעלו עלינו.

זה כל כך ברור, שכל אדם ובמיוחד פה בישראל, כולנו רוצים בסך הכל להיות מאושרים. תראה לי איפה לחתום, ומיד כולם יתרצו. רק צריך לזכור שפה חתימה לא תספיק. כאן נצטרך לבנות מחדש בהסכמה משותפת חיים טובים. אין חזרה למה שהיה, או למה שיש. יש לחץ גדול מאוד לפרוץ לעבר חיים טובים.

מישהו יכול להראות לי איפה כתוב שהאדם ועולמו לא נולדו לחיים טובים בלבד?


יום העצמאות של מודעות חדשה ישנה מה ייצא לי מזה? תגלו בעצמכם, שומר לכם את ההפתעה הנעימה.

16 April, 2015

ayala-blog

איזה כיף מחכה לנו, נמצא לפנינו, אחד האתגרים הכי מעניינים שהיו לעם ישראל עד עכשיו. עד כה עברנו היסטוריה מאוד מגוונת, לא פשוטה, ורווית יסורים, לעומת הזמנים בהם עם ישראל חיי חיים טובים. אני לא רוצה להכנס לפרטים עכשיו, כי אני מתלהב ומוקסם מהעתיד, מהזדמנות שנמצאת לפתחינו. יום העצמאות הוא סיבה יסודית וטבעית של העם שלנו בכדי להציף את סיבת קיומנו אל הלב המשותף של עם ישראל.

כרגע כל מה שעברנו אמור לשמש לנו כהכנה, כנסיון משותף אותנו רכשנו בהרבה דם יזע ודמעות. בכדי לצאת לחיים חדשים. כל המהות של עם ישראל תלוייה במידת ההתחדשות שלו ביחס לחיים הכללים שלנו כעם, ואפילו של כל העולם. גם פה אין מה להתווכח העובדות ההיסטוריות מוכיחות, שבמקומות שבהם היינו והתייחסו אלינו יפה, אז הייתה פריחה. ולהיפך.

  מה שעומד לפנינו כל כך פשוט ומבטיח, עד שהשכל שלנו מסרב להאמין שהפתרון הוא כל כך קל. עם ישראל למרות חוסנו הפיזי והחומרי, מעולם לא הצטיין בזה דווקא. אלא תמיד התפתחנו והערכנו את החכמה והחסד, את החיבור והשיתוף, את השיוויון וחופש הפרט. כי עם ישראל הוא עם יפהפה, עם ישראל הוא עם מלא באהבה שורשית. לכן ביום העצמאות הקרוב בואו ביחד, נפוצץ את הבלון השקרי שעוטף את ליבנו, ונכוון אותו מחדש לאהבת אדם, לאהבת עם ישראל, ולאהבת ארץ ישראל.

מה ייצא לי מזה? תגלו בעצמכם, שומר לכם את ההפתעה הנעימה.

 

 

 

 


יום העצמאות הזה לרצות חיים טובים זה לא מותרות אלא הכרחיות.

16 April, 2015

rabin-square

השאלה, האם השאיפות שלנו תואמות את כל מה שאנחנו עוברים בחיים, היתה, ישנה, ותהיה. הפער בין מה שאני מרגיש לבין מה שהייתי רוצה להרגיש, פותח בי פערים, חללים. ומי ימלא  אותם? ומה ימלא אותם?

חג העצמאות המתקרב ובא זו עוד תזכורת טובה, עבור כל אחד  מאיתנו ומכל שכן, לעם ישראל בארץ ישראל. לשאול את עצמנו, בכנות, עם יד על הלב, האם אנחנו שמחים מהתוצאות של החיים בהם אנחנו נמצאים. התשובה ברורה, אני רק מעלה אותה לכתב כתזכורת, כסימן שחייבים לברר אותו. או שיותר קל להמשיך בזרמי החיים, ולאן שהם יקחו אותנו, אז יקחו.

עם ישראל לא יכול להרשות לעצמו להסחף בזרמי החיים, עם ישראל זה עם מיוחד. כן אנחנו לא ככל העמים, כן אנחנו עם שונה, כן אנחנו עם נפלא, כן אנחנו עם שיש לו מורשת חיים ברורה, כן אנחנו עם שיש לו תפקיד מרכזי בהיסטוריה האנושית. וכל זה נשכח מאיתנו, וכרגע אנחנו עסוקים במין עם שמנסה לחקות ולרצות את העולם.

הכל פשוט, כל העובדות מצביעות על כך, כל ההיסטוריה מוכיחה בצורה חד משמעית, שאנחנו לא ככל העמים. אמנם שמאז שבנו ארצה פיזית, אנחנו בתהליך הפוך מכל היסודות האמיתיים שלנו. לא צריך הרבה בכדי להזכר בשורשים שלנו, סתם מפגש אקראי עם מישהו בתחנת אוטבוס, בתור לסרט, ומיד יכולים להתלקח סיפורי נפש.

להיות ישראלי זה גאווה שנובעת מהמורשת שלנו, ואהבת לרעך כמוך, כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים וכו’. וכל התאספות וחיבור אחר שלנו כעם, רק ירחיק אותנו מהחיים הטובים. בואו ביחד ננסה החג הזה, להיות פחות עקשניים, ובאמת לנסות את הנטייה לבניית גשר הדדי בנינו. עד שנתפשט בכל אדם ובכל הארץ. לרצות חיים טובים זה לא מותרות אלא הכרחיות.


יום העצמאות לדורותיו למה קשה לנו להאמין שבחיבור בינינו נמצא הפתרון לכל טוב בחיינו?

16 April, 2015

huffpost-israel-flag

המעבר מיום השואה  ויום הזכרון לחללי מלחמות ישראל, היישר לחג העצמאות, הוא מעבר חד ולא מובן מאליו. איך העצב והשמחה קשורים להיסטוריה של עם ישראל, כמו תאומים זהים. ואנחנו הפכנו את זה להרגל, הפסקנו לדרוש ולברר, מה באמת עומד אחרי זה.

נושא העצמאות הוא היסוד והבסיס של כל אדם באשר הוא, וזה כל כך טבעי עד שהוא הפך להיות מובן מאליו. החרות, התכלית, המהות,השאיפה, התקווה, החזון, ואפילו החיים החומרים. כולם מבוססים על הרגשת ומימוש העצמאות, של האדם ועולמו.

ביקום כולו אין שני בני אדם זהים, לכל אחד מאיתנו ישנה מידת יחודיות, שהיא רק שלו. ולכן אנחנו חייבים כל אחד באופן פרטי, ומכל שכן באופן כללי, לממש את אותה נקודת יחודיות שקיימת בכל אחד מאיתנו. היחודיות מאפשרת לנו את הרגשת האני, והעולם מאפשר לנו לחוש מציאות שקיימת מחוץ לנו. וחיבור שתי ההרגשות האלו למציאות אחת, זה אתגר חיינו, זה אתגר העצמאות.

עצמאות היא מעל הכל, ואחרי שסדרנו הכל. זאת אומרת אי אפשר לבנות עצמאות לפני שלמדנו איך לסדר את החיים החומריים. לצמצם את הפערים החברתיים, ולפתח אחריות ודאגה הדדית זה כורח קיומי עבורנו. כי כל זמן שנמשיך לחיות בצורה מפולגת, שלי שלי – שלך שלך, אנחנו נסתום את הגולל על חיינו ועל קיומה של ארץ ישראל. אבל  אם נתחבר למטרה משותפת שנקראת אדם, נעלה לשפע ששום שכל לא יכול כרגע לתפוס את זה.

בעמצאות הזה בואו נשאל את עצמנו שאלה אחת משותפת, למה קשה לנו להאמין שבחיבור בינינו נמצא הפתרון לכל טוב בחיינו?


סדנת ליל הסדר

31 March, 2015

masa25

לא יותר מעשרה משתתפים, כל אחד מדבר בתורו לא יותר  מדקה.

כללי הסדנה:

כולם שווים

כל אחד זכאי להביע את דעתו

אין ביקורת  או וויכוחים

חפץ דיבור. רק למי שמדבר, וכל היתר רק מקשיבים, אין לערוך דיון

המאמץ למצוא את המכנה המשותף בינינו

 

שאלות הסדנה:

מה שמי? ספרו שני דברים על עצמכם?

מה מסמל עבורי חג הפסח?

הקדמה: איך אנחנו עוברים למצב שעם ישראל יהיה כמשפחה אחת?

אחד הדברים שאומרים על עם ישראל זה, “אור לגויים”, מה זאת אומרת להיות אור לגויים?לפי מה אנחנו יכולים למדוד את זה?

כל אחד מברך את השני לקראת החג, וגם את עם ישראל? להשתדל לדבר מהלב.


חג הפ – סח משנאה לאהבה

31 March, 2015

yisrael-jj

אהבה היא נושא מורכב ונדמה שהוא אין סופי. כמה דיו נשפך בכדי לנסות לברר את הנושא הזה שנקרא הבה. והיום השיא של ההבנה שלנו אומרת שאהבה זה עסק לילדים, אבל מבוגרים עסוקים בעניינים יותר חשובים. לנו כביכול אין זמן, לנהל חיים שמבוססים על אהבת הזולת, ועל אהבה בכלל.

אם תשאלו אותי, אז מדובר בחוסר התמצאות והבנה איך לממש את זה מבחינה מעשית, בתוספת עצלות שלנו. אם נקח את שני המרכיבים האלו מבלי לנסות לסבך את החיים יתר על המדי, אז נקבל תמונת מצב נוכחית. יחד עם העובדה שאף אחד מאיתנו, לא היה מתנגד לחיים טובים ומאושרים.

 להנהיג את האהבה מעל   כל ההבדלים, ולדרוש את החיבור מעל כל ההבדלים, אז אנחנו מקבלים תוצאה שהיא למעלה מהחיים הארציים שלנו, זאת אומרת אושר מהחיים שלנו. החידוש שזה לא אני, לא היא ולא אתה, אלא התוספת שמצברת בקשרים בינינו. , כי אנחנו בוחרים באהבה מעל  כל ההבדלים והדעות השונים.

כי אם כל ההבדלים  והשנאה שבקשרים שבינינו, מכוסים על ידי האהבה, אז התוצאה הרצויה היא,  שעל כל הפשעים, הפילוג בינינו. תכסה האהבה, החיבור ואיחוד.

 


בחג הפסח הזה

31 March, 2015

Roma, ghetto - Mosaico

 עם יקר, מצורף ”טיפים” חברתיים אנושיים, על המשמעות הפנימית רגשית, של תהליך ההתפתחות שלנו.  איך על ידם אנחנו מגיעים לחיים  טובים. אנחנו יכולים להיות אסירי תודה לרב מיכאל לייטמן, שמצידו יכול לעזור לנו להבין את המציאות, בצורה   יותר יפה ותכליתית. ומצידנו בואו נתחיל להנות ממה שיש לנו.

 עבדות מצרים

שליטת האגו על   כל עם ישראל.

 פסח

 זה כבר החלטה שאנחנו חייבים לברוח   משליטת האגו.

 “עבדים היינו”

  אנחנו חושבים שאנחנו “עם חופשי בארצנו”.

  מצרים

 שאנחנו קובעים שאנחנו נמצאים בשליטת האגו, בשליטת הפּרעה.

 עבדים

 הרגשה שאתה עבד של הטבע שלך הרע. שנאת הזולת.

 שתי רשויות

 אני והטבע הרע שנקרא “פרעה”.

 “יציאה מארץ מצרים”

  אנחנו לא יכולים להלחם עם הרע הזה, אלא להתנתק ממנו, והניתוק ממנו זה נקרא “בריחה ממצרים”.   אני רק יוצא מהעבדות אבל עוד לא נכנס לחרות.

 שבוע פסח

אני עושה חשבון איך אני מתקן את עצמי והחשבון הזה זה נקרא “ספירת העומר”.

 ליל פסח

 בודקים את הרצונות, אבל כבר ממצב חדש, שבו אנחנו נמצאים מחוץ למצרים, מחוץ לשליטת פרעה.

 להסתכל על עצמך מבחוץ.

 אני מזהה את עצמי   עם הנקודה שיצאה ממצרים, שנמצאת מחוץ לכל הרצונות האגואיסטיים.

 לגלות מציאות נצחית

 חיים בצורה של מידע, של היחס, רמת קיום נוספת במודעות,  בהבנה, בתפיסה, שמורגשת כתכונת השפעה ואהבה. שאנחנו משיגים דרך אחבת הזולת.

 כלים חדשים

 הרצונות  שקודם השתמשתי בהם על מנת לקבל, ועכשיו   משתמש  בהם על מנת להשפיע. מאהבה עצמית, לאהבת הזולת.

   “ליל הסדר”   

 מסמל ניתוק משימוש רע בזולת. . סדר הפעולות שאדם צריך לעשות בתוכו, כדי להתעלות מהאגו שלו, לברוח ממצרים, ואחר כך לחזור לתקן את כל הרצונות  האגואיסטים .

   האגו.

 כל הטבע שלנו. שמתבטא ביחס שלך לאנשים האחרים.

 


חג פסח מאתגר

26 March, 2015

who are you huffington

מי אתה עם ישראל, האם השאלה הזו תעזור לנו להבין, מאיזה עבדות יצאו בני ישראל במצרים,  ואיזה  חרות זכו בני ישרל בצאתם ממצרים.

בבבל הייתה תחילת ההיסטוריה האנושית, עדיין לא היה עם ישראל, אלא רק לאחר שאברהם אבינו גילה את השיטה של ואהבת לרעך כמוך. אז כל אלו שהלכו בדרכו והצטרפו אליו, הפכו לימים לעם ישראל. המאבק האידיאולוגי בין הבבלים לאברהם, היה סביב הדרך בה ננהל את חיינו. או חיים של צריכה והצלחה פרטית, או בדרך של יחס ואחריות הדדית.

החיים של הבבלים מאוד מתאימים לרצון הטבעי שלנו, לקבל הנאה ותענוג בכל רגע נתון, שזה השאיפה של כל אדם בר דעת. לעומת שיטת אברהם שאומרת, ש אהבת הזולת היא הדרך העדיפה. שאני צריך להתחשב באחרים, ואיך אני יכול לעשות כן, ברצון הטבעי שלי. הרי הוא שם אותי בראש הפירמדה. גם להחליף את סדר העדיפות זה אולי עוד נסבל, אבל לראות את השכר בנתינה, ודאגה לאחר, זה בכלל דמיוני עבורנו.

למרות שהשיטה של הבבלים נותנת לנו רק הנאה חלקית, והשכר והיגיעה שאנחנו משקיעים היא גדולה יותר, בכל זאת אנחנו מסכימים, למה? כי לפחות התענוג והשכר של הרצון מורגש מיד יחד עם הפעולה. ובשיטת אברהם הפעולה היא במקום אחד והשכר במקום אחר. אי אפשר לקשור אותם יחד. בכדי שנרצה תמיד להוסיף עוד ועוד, ולא להשאר במצב קבוע.

בקיצור המילכוד  של מרקם היחסים האנושי קיים לדורות ויתקיים לדורות, ורק נסיון מעשי, של חברה שמחליפה את ערכיה מפרטיים לכלליים, מלעצמי לטובת הזולת, רק היא תקח אותנו קדימה. נקווה שלא נהיה עקשנים מדי להסכים עם עקרון החיים הטובים, שעוד מחכים לנו.


חג הפסח הזה בסימן שחרר את עמי

26 March, 2015

פרעה

משה אומר לפרעה שחרר את עמי.  פרעה מגלה שרירות לב מוחלטת, ומסרב לשחרר את עבדיו ממצרים. בחג הפסח הזה איך נתייחס לוויכוח בין משה לפרעה, באיזה צד אנחנו הולכים לצדד.

 מה יש בפרעה שמושך אותנו בכל פעם מחדש? יש לו שפע, יש לו חלום של חיי חומר, הרבה כסף, בית גדול, ג’יפ חדש, קניונים. יש לפרעה הרבה דברים מסנוורים, והאם זה רע? לא. והראיה לכך, שפרעה   מסכים לתת לנו שפע חומרי, כי בזה אנחנו לא עבדים שלו.

 כמה פעמים אני אוכל ביום, ואם אני אסע במטוס או בלימוזנה, זה לא בעיה של אף אחד. אלא, הרצון שלי להצליח ולהתפתח על חשבון האחר היא הבעיה. זה שאני לא רוצה  את הקשר בין בני האדם, זה שאני לא מרגיש אחריות למה קורה אצלי בבניין מעבר לבית שלי. זאת אומרת המדיניות של הפרד ומשול, בינינו, היא הבעיה.

תרבות הצריכה, החלום האמירקאי, התעמולה התקשורתית והמדינית שאנחנו נמצאים בסכנה מתמדת. הם רק חלק מפעולתיו של פרעה, שכל מטרתו היא להפריד בינינו.

ומשה? קטן ומסכן. כולם מסכימים שואהבת לרעך זה יפה לילדים, אבל אנחנו מבוגרים, ועסוקים בדברים יותר חשובים. וגם, לאהוב דורש ממני להיות בנתינה, והיום נתינה זה להיות פרייאר. אז אתם שואלים איפה כוחו של משה? כרגע הוא בכלל לא  מורגש כמנהיג  של העם, או כנטייה ויסוד שלנו בחיים.

אז אם אנחנו עושים סיכום בניים, המלחמה נמשכת, ועם ישראל טרם החליט באיזה דרך הוא רוצה לבחור. והשנה כמו בכל שנה, יש לנו הזדמנות נוספת להחליט איזה ערכים אנחנו הולכים לקדם. איזה חיים מחכים לנו, איזה מדינה וחזון אנחנו משאירים לילדים שלנו. למעשה ההווה שלנו תלוי בשאלת העתיד, שתלוי בעבר המשותף שלנו.