ערבות הדדית
מעבר אל תוכן
מעבר אל ניווט

לקראת החגים: חלון הזדמניות

22 September, 2016

ayala-tree

 

איזה כיף, שרשרת החגים בפתח ויחד עימה, נפתח בפנינו מקום הזדמניות לא שגרתי. אם בימים כסדרם אנחנו רצים, דואגים, חוששים, לחוצים, ובעיקר ממהרים. אז עכשיו  אנחנו מתקרבים לחגים, לאותם זמנים מיוחדים בהם רוח החג מעלה אותנו מעלה.

בזמנים האלה, להבדיל אלף אלפי הבדלות מזמני מלחמה, ישנה סולדריות יתרה בעם בכלל, ובכל אדם כפרט. צריך להתקשר למעגלים משפחתיים וחברים ולברך אותם, צריך לקנות בגדים חדשים, צריך לקנות מאכלים מיוחדים לכל חג בפני עצמו וכו’.

צריך לעשות הרבה מעשים, שאנחנו לא מקפידים לעשות ביתר הימים, וכרגע את הסיבות למה נניח בצד.  גם אני בטוח שלכל אחד ישנם אלף ואחד סיבות, ושהם גם מוצדקות, אבל לא זה הוא הנושא.

החגים מביאים איתם הרבה אהבה ותענוג, לחיינו. פתאם האנשים נראים יותר יפים, המשפחות יותר מחוברות, העיר יותר נקיה ומסודרת, נשיא המדינה מברך את העם בברכות מתוקות כמו דבש, ואפילו בכבישים ישנה יותר סבלנות אחד לשני. כל זה ועוד עומד לפנינו, מתכוננים לחגוג זמנים של יתר שמחה ובטחון בעם.

אם החיים שלנו הם סרט,  אז פה בארץ אנחנו רואים אותם בהילוך מהיר. כל הזמן ממהרים, לאן? תמיד יש עוד משהו להספיק. משהו במנטליות הישראלית שלנו, ממהר, וזה טבעי, זאת אומרת, שזה לא לשבח ולא לגנאי, פשוט טבע. בעתיד עוד נצטרך להתמודד עם זה, וכרגע צריך להתכונן לקראת החגים,  לנצל כל רגע שיהיה לנו על הצד הטוב ביותר.

השנה נשתדל להוסיף על רוח החג עוד פעולה, שתעזור לנו לא רק להרגיש את רוח החג, אלא גם להבין יותר את רוח החג. שתעזור לנו להשתמש באותה רוח מיוחדת גם בשאר ימות השנה. הפעולה כל כך פשוטה, עד שבטח תרצו לצחוק ממני, אבל מי שרוצה להשתפר חייב לנסות.

אז מה אנחנו מוסיפים השנה? הקשבה. אנחנו מתחייבים לא רק לשמוע אחד את השני, אלא גם להקשיב אחד לשני קצת יותר מהרגיל, ועד כמה שהסבלנות תאפשר. למשל, כששואלים מישהו מה נשמע, אז אנחנו לא ממשיכים לדבר, אלא מחכים גם להקשיב לתשובה. כשנשב לסעודות החג המשותפות, בואו ננסה גם להקשיב אחד לשני בצורה מכובדת. כשנפגש במסלולי הטיולים יחד, ננסה להקשיב מה אמרתם, אולי מישהו צריך עזרה, אולי נגמר להם המים. והאמת לא חשוב מה, העיקר לנסות להקשיב מה יש למי שמולי להגיד.

מה שצריך לקרות זה דבר מאוד פשוט, גם מבחינת האמצעים וגם מבחינת המימוש. האמצעי רצון והמימוש סבלנות, המאמץ הוא נפשי וזמין עבור כולנו. בטח אתם שואלים למה לי? התשובה היא, תועלת. בסביבה בה נקשיב אחד לשני יהיה לנו הרבה יותר נעים וכיף לחיות, כי הסביבה היא מעין מקלט הרדיו שלי. מה אני אשמע ובאיזה איכות שמיעה, זה אני קובע.

בברכת הכנות קלות ונעימות לחגים.


טיול שנתי

22 September, 2016

ofri-2

אני נזכר בטיול שהייתי בכיתה ו’, עם הצופים. נסענו לשלושה ימים לצפון, ישנו באיזה יער, והתכוננו לפעילות מגוונת במהלך שלושת הימים. הגענו עשרות ילדים מכל רחבי הארץ, וזה היה לא קל. פתאום אתה נבלע בהמון, פרצופים שונים, צורות התנהגות שונות, מסה של בנים ובנות, הרבה מידע שצריך לקלוט ולעכל בזמן קצר, עבור נער מתבגר. ודאי שבהתחלה זה היה מביך, לצאת מעצמך לסביבה חדשה ולא מוכרת, בפרק זמן קצר של שלושה ימים. זאת אומרת, באתי להנות, ואם  אני תקוע כאן, אז חייבים לעשות עם זה משהו.

היום הראשון עובר בגישושים זהירים, מבטים מודדים, ונסיונות של חיבור במהלך הארוחות, והמשך הכנת המקום למשך השהיה המשותפת. איכשהו הזמן עובר, הערב יורד על המחנה, וכבר מתכוננים ללכת לישון. ברקע עוד שמענו פה ושם יללות של תנים, מה של תרם יותר מדי להרגשת הנוחות. והעניין של ללכת לישון היה ברירת מחדל רצויה באותה עת.

למחרת קמנו ליום חדש, והתחלנו להתערבב בפעיליות שונות. כבר היינו צריכים להכין את הארוחה בעצמנו, לבנות רפסודות שבהמשך נרד איתם לנחל הסמוך, לשיר ביחד, לרקוד ביחד, לשמור על נקיון המחנה, לרענן פעולות חינוך אידיאלוגיות וכו’. עד הערב כבר האוירה התחממה, והחששות התחלפו בהרגשות של כיף, של רצון להיות שם עוד. הקומזיץ בערב התנהל בהתרוממות גדולה של שמחה, הלחץ של היום הראשון השתחרר, וכאילו נעלם. הכול התחלף לכיף אחד גדול.

באותו ליילה כבר לא הלכנו לישון כל כך מהר, היו פעולות של הסתננות ומריחת משחות שיניים אחד על השני, היו נסיונות התקשרות קלים, בין הבנים לבנות וכו’. אתם קולטים, כך פתאום איזה תמונה שמחה של נער מתבגר.

רק היום אני מבין את מה שהיה אז,  אנחנו תלויים זה בזה גם אם לא נמהר להודות בכך. העובדה שלא הכרנו מתחילה,  הולידה שלב הכרות שהיה קצת מלחיץ, ולא הכי נעים בעולם. ולעומת זה אח”כ, השלב שהתחלנו להכיר, ונפתחנו מעל הביישנות ושאר חשבונות, התהפך לגן עדן עלי אדמות.

רק היום  אני יכול להשתמש במה שקרה אז, עד כמה הקשרים הנכונים משנים את ההרגשה מקצה לקצה. כי למעשה התנאים לא משתנים, אלא היחס שלנו כלפי הקשרים. הרגשת החששות שהתחלפה להרגשות חברות ולחיבור, היא היא, שהולידה בי את אותו זכרון נצחי, שאני חייב אותו לתנועת הצופים.  כי חויית הטיול נחרטה על ליבי. סתם זכרון פשוט שהופך ברבות הימים לשיעור על מה חשוב בחיים.

 

 

 

 


לקראת החגים: קשרים חגיגיים

21 September, 2016

girls-matalon

זרימת המידע החופשי בעולמנו המשתנה והמצפה, מחזקת את העובדה שאיכות הקשרים בינינו הופכת להיות בכול יום שעובר, חשובה יותר. פה בארץ בכללות יש לנו מערכות יחסים שמתחלקות לשלוש:

  • זמנים רגילים, שיום רודף יום.
  • חגים ומועדים.
  • זמנים של סכנת נפשות, טרור, מלחמות וכו’.

בזמנים הרגילים אנחנו עסוקים וטרודים מדי בשביל לחשוב, משפחה, פרנסה ועוד. בזמנים של סכנה, האויב מחייב אותנו להסתדר, סכנת החיים גורמת לנו להתפשר במערכות היחסים שלנו, מה שנקרא להיות יותר נחמדים. וזה כמו חוכמה שלאחר מעשה. ורק בחגים אין לחץ חיצון או פנימי, יש כביכול מרווח של זמן והזדמניות לעשות קצת אחרת, ביוזמתנו.

אז יוצא שכביכול הזמן העיקרי שצריך לתת עליו תשומת לב, הוא זמן החגים. התוספת וההקלה שאנחנו מרגישים, יכולה וצריכה לשמש קרש קפיצה לשפר את מערכות היחסים בנינו. להתבונן בכל מה שקורה במהלך החגים, ולצד התענוג שאנחנו מרגישים, ננסה לראות אם אפשר להפוך את כל השנה לחג אחד גדול, של הנאה בלתי פוסקת.

שלא יהיה ספק, הנאה ותענוג זה הכרחיות עבורנו, זה לא מותרות. וגם, זה אחד האתגרים הכי משמעותיים בחיינו. לכן שאף אחד לא יקל ראש, כי להשיג חיים מאושרים זה אחד המצבים להפוך את חיינו ליציבים, בטוחים ומלאים.

אז מה נעשה השנה במהלך הסעודות המשפחתיות, במהלך הביקורים המשפחתיים, במהלך הנסיעות לטיולים השונים,  או סתם בערב על שפת הים.

נחשוב. על מה? על החיים הטובים.

או יותר נכון על מה הקשר בין חיים טובים לבין קשרים טובים בנינו. מה הקשר בין חיים טובים  ויחסים טובים בנינו. למה חיים טובים  מבוססים על קשר הדדי בנינו ועוד. בכלל לחשוב מה אנחנו מרווחים בזמן שאנחנו יותר סבלניים וסובלניים בנינו, לחשוב למה כדאי לי להיות נחמד לשכן, למה כדאי להיות בקשרים טובים עם חברים לעבודה ועוד.

האמת, אם כל אחד מאיתנו יקדיש לזה קצת מזמנו, כבר השנה נזכה לראות שינויים לטובה בעם ישראל ובארץ ישראל.

בברכת הכנות קלות ונעימות לחגים.

 


משפחה אחת

21 September, 2016

ayalafb

 

כולנו רוצים דברים טובים, בטחון אושר שמחה פרנסה וכו’. האם זה אפשרי, או שזה סתם המצאה פופלסטית איך להמתיק את חיינו. אז בואו נגיד כך, שבכללות החיים שלנו מתחלקים לשני מישורים, חומריים וחברתיים.

במישור החומרי התקדמנו בצורה מדהימה, החיים הפכו להיות סופר נוחים ונגישים. בנינו מערכות תומכות, מדיניות, בטחוניות, סוציאליות, עירוניות וכו’. אפילו תוחלת החיים עלתה, מה עוד אפשר לבקש. האמת שכל זה ממש הישג נאה של כלל האנושות.

במישור החברתי הדברים נראים וגם מרגישים אחרת, בכל הפרמטרים ובצורה רב שכבתית. בואו  נבחן כמה דוגמאות:

א) אחוז גירושים גבוה מאוד

ב)חוסר חזון בחינוך ילדים והדור הצעיר בכל

ג) בעיות של טרור וחוסר בבטחון מסביב וגם בתוך הארץ

ד)משרתי ציבור עירוניים וארציים שמסובכים בפלילים

ה)יוקר המחיה פה הוא מהגבוהים בעולם

וודאי שאפשר לנתח את המצב ביתר עמקות, כולל

מספרים ומאזנים מדוייקים. אבל נראה שדי בזה, בכדי להבין שיש צורך לשנות את הסביבת חיים שלנו, לטובה יותר. והשאלה הנשאלת איך?

העולם נראה עמוס במליוני פרטים מבלבלים, כבישים, מכוניות, מטוסים, פלאפונים, חלליות, נישואים, קריירה, ילדים, ועוד ועוד. ובתוך הסבך הזה הפרט הולך לאיבוד, מה עליו לעשות, ומכל שכן איך לעשות. אנחנו כל כך טרודים בלהבין מה קורה סביבנו, עד ששכחנו שצריך גם לחיות את החיים האלה. סתם דוגמא גשמית שאולי תעזור לנו להבין אחד את השני. אזרח\ית קמים בבוקר עם חשק לאכול דברי חלב, מה עושים, ניגשים לסופר הקרוב בכדי למלאות את חשקם ולהנות מארוחה חלבית.

ומה הם מגלים, אוי ואבוי, עשרה מקררים עמוסים של מוצרי חלב, מה עושים. סה”כ הם רצו למלאות רצון וחשק זמין, ומה אנחנו מציעים להם, בלבול אין סופי של רכבת מקררים עמוסים בדברי חלב. זה לא היה יכול להיות פשוט יותר.

עוד מקררים עם מוצרי חלב או, נפט, זהב, נחושת ועוד, לא חשוב מה רק עוד ועוד. לא עושה אותנו, או יעשה אותנו מאושרים יותר. בכדי להשיג בטחון בסביבת החיים שלנו דרוש שינוי יחס חברתי. כל המערכות החומריות צריכות להמשיך כרגיל, ובמקביל אנחנו צריכים להתחיל לבנות מטרה וסיבה יותר יציבה ונכונה, לחיים משותפים.

סביבה אמינה שנוכל לסמוך על בעלי המקצוע שלנו, מוסכניק, או רופא השיניים. סביבה בה משרתי הציבור יתחילו באמת לשרת אותנו. סביבה בה לא נזרוק אחד על השני טילים ארוכי טווח וקצרי טווח, ומי יודע מה עוד. סביבה בה נוכל להסתכל לילדנו בעיניים, שיש להם עם מה להמשיך לדור הבא.

לסיכום, צריך לבדוק את התועלת מקשרים של משפחה אחת בנינו, כי הילדים שלי בגן עם הילדים שלך, כי אתה שכן שלי, כי אנחנו עובדים באותה מחלקה, כי אנחנו חיים יחד באותו מקום וזמן. שווה לנסות, כי להמשיך בזרמי החיים כאתמול, זה כבר יש לנו, מה שעוד לא השגנו זה איך יראו חיים של משפחה אחת, פה ועכשיו.

 

 

 

 


יום העצמאות על דרך המלך

21 April, 2015

ofer-dead-sea2

יום העצמאות זו זמן נהדר להזדמניות חדשות, לצוץ על פני השטח בנינו, וליצור הרגשה של חיים טובים יותר. השאלה היא פשוטה, איך אני עובר בזמן קצר מצופה לשחקן המרכזי. כי אפשר לקחת את החיים שלנו בצורה של מובן מאליו, ואפשר לקחת אותם מתוך חשק ורצון לקבוע את הגורל בידיי. ללכת בזרמי החיים זה אפשרות אחת, אבל אני מעוניין להכיר את אלו שרוצים לעלות מעליהם. לאלו ששואפים לחיים טובים יותר, לאלו שמאמינים שמגיע לנו חיים טובים יותר.

אני רוצה להתנתק מכל הגורמים האניטרסנטיים, ששוטפים לנו את המוח והלב עם כל מיני שקרים שנוח להם. אני רוצה להכנס אל תוך עובדות חיים חדשות, של עם ישראל אחד, עם ישראל מאוחד, שמחזיר את העטרה אל יושנה. מה היה ומה צריך להיות, כרגע זה פחות חשוב. מה שדוחף כרגע איך אנחנו משיבים את האמת המוחלטת של עם ישראל, כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים.

ההסכמה דורשת מאיתנו למצוא את שביל הזהב שבינינו, ביחד, את אותה הסכמה שתעלה אותנו אל החיים הטובים. למצוא את השביל הזהב שיעבור מלב אל לב ויחבר אותנו ללב אחד, שיגלה לנו את השורשים שלנו כעם אחד. אותם השורשים הם ששמרו על קיומנו עד עצם היום הזה, ואלו השורשים שישיבו את עם ישראל אל החיים הטובים.

לא נדרש הרבה, בכדי לשנות את כל השקרים הגדולים והקטנים של חיינו, כי כל השינוי הוא פסיכולוגי. זה לא חשוב ממה להנות, כל עוד אני נהנה. לכן אם להנות מאהבה עצמית, או מאהבת הזולת, לא ממש איכפת לי, העיקר זה להנות.


יום העצמאות של עם ישראל

21 April, 2015

israel - flag 2

עם ישראל יקר יום העצמאות זה בסך הכל הרגשה, של משהו פנימי שיושב בלב, מלטף אותך ומזרים חום בכל הגוף. יחד עם כל הדגלים והבמות, יחד עם המנגל, אבל, מעל הכל תחושת הבטחון. אני שייך למנגנון הנפלא שנקרא עם ישראל, בארץ ישראל. זה הכל הרגשה אחת, במקום אחד.

אין ממש מילים להגות את רחשי הלב והאהבה, אליך עם ישראל. אהבה מיוחדת חובקת עולמות ופשטות. וכל האתגר שלנו כעם אחד, לקחת את כל האהבה הזו, ולפתוח את הלב, לפתוח את הידיים. לתת לכל המחיצות להעלם, להסיר כל סיבה שמפרידה בנינו. בכדי לפתוח את אותו מרחב אין סופי של אהבה נצחית.

כמו מעיין מיים חיים, שנובע בלי סוף ומשקה לכל לב \פה, כך אתה עם ישראל עומד היכן, לחלוק את מימך עבור כל. אין במיים שם זהות או כל חלוקה מגדרית אחרת. המיים הם תכונה מיוחדת שיש בנו עם ישראל, שאנחנו לא שיייכים לאף אחד, ובו בעת, אנחנו שייכים לכולם. אנחנו כוס המיים הקרים עבור כל הנפשות השוקקות ומייחלות ביום צמא, עבור המיים.

עם ישראל, סימנך ניכר בכל מקום, כעם שעולה ומגלה אוצרתיו  הטומנים בו ממעמקים. והצורך להוציא מתכונו את כל האהבה ללא גבולות, הוא צורך הקיום האמיתי של עם ישראל. בחג עלינו לצאת בראש מורם ולב פתוח אחד אל השני, בתקווה לחדש את העצמאות שלנו כדבר היסודי של חיינו. ועליו לבנות את החזון המתחדש של עם ישראל.


יום העצמאות שכולו טוב

21 April, 2015

benshalom

עם ישראל המחודש פה בארץ ישראל, הוא בציר של יין מאוד משובח ופוטנציאלי, אבל הוא עדיין צעיר. עדיין צריך ללבן אותו, לערבב אותו, לחמם אותו ועוד פעולות שיחשפו את אופיו המקסים. אני לא שתוי או חולם, לנו יש עם מיוחד במינו, אני מסכים לזה, אני מנסה להבין את זה. אני מנסה לראות כיצד אפשר לממש את זה הלכה למעשה, בדרך הכי יעילה וחיובית .

להלן מספר שאלות שכל אחד יכול וצריך לשאול את עצמו, בכדי להבין איך לקרב את יום העצמאות של כל אחד מאיתנו, ושל כל העם הנפלא שלנו:

עם ישראל, מה החזון שלך?

עם ישראל, מה היסודות שלך?

עם ישראל, מה ההיסטוריה שלך? מה המורשת שלך?

עם ישראל, מה משתף ומחבר אותך כעם?

עם ישראל, האם אתה ככל העמים?

עם ישראל, האם העתיד שלך תלוי בעבר שלך?

 עם ישראל, מה אתה מאחל לעצמך, ביום העצמאות הקרוב?


יום העצמאות של עם שובב ופראי

21 April, 2015

matalon-flag

כולנו רוצים אותו דבר אבל קצת מפחדים להודות, שאושר ושמחה, חום ובטחון, זה בסך הכל כל העניין.   לקראת יום  העצמאות, זה זמן מתאים להציף את הנושא מחדש, אל הלבבות שלנו. בואו ננסה ביחד להרגיש את העצמאות כחלק בלתי נפרד מחיינו, ולהזכר בשביל מה שווה להיות אדם?

אז זה כל הסיפור להיות אדם, מאושר. תענוג זה כל מה שמורגש בנו, בני האדם, כי אנחנו בני הרגשה. לפעמים אני בוכה, לפעמים אני צוחק, לפעמים אני שר, אבל תמיד זה חייב להיות משהו בי שמרגיש את מה שעובר בו. וכאן ישנה תוספת מעניינת ומאתגרת, אני גם מרגיש מאוד ישראלי, מאוד ארץ ישראלי.

נראה לי שאותו שילוב טבעי של להיות ישראלי שחייב להיות מאושר, הוא מתכון מנצח. כרגע אנחנו עוד רצים וקופצים לכל עבר כילדים קטנים, אבל מתחיל להיות מורגש באויר. הדרישה לאיכות חיים. הצלחנו לסדר לנו חיים חומריים ומערכות ארציות טובות מאוד. ויחד איתם אנחנו נמצאים בתהליך של עליה בסולם החיים. האדם חי לא על הלחם לבדו.

עם ישראל עם שובב, עם פראי, עם יפה, עם מאתגר, עם נבון וחכם. בקיצור, עם ישראל עם נפלא וכולנו נורא שמחים להיות כאן. לכן בואו נקדם את החוליה החסרה, בואו נשאל את עצמנו שאלה פשוטה, שתעורר ותחדור אל הזכרון הקולקטיבי שלנו כעם,  מי אתה עם ישראל? מה אתה עם ישראל?


יום העצמאות היום הגענו למצב מאוד מיוחד של חוסר אמון באהבה, בקשר בין בני האדם, עד שאנחנו מדברים דרך ס.מ.ס מחדר לחדר באותו הבית. מה כל כך טוב בזה?

16 April, 2015

who are you huffington

אני רוצה לכתוב על תפילה משותפת של עם אחד קטן ונפלא, עם ישראל. עם מלא בהשתוקקות ורצון לאהבה, עם שמאוד רוצה לדבר אחד עם השני, עם שעושה הכל כדי לא להזכר כמה זה כיף. כי בטחון וחום, שמחה ואהבה, הם מהות שלמה של אדם מאושר, של עם מאושר שנקרא עם ישראל. אותו עם ישראל הוא העם שנושא בתוכו ד.נ.א של אהבה לאומית טבעית.

כרגע אנחנו מסתפקים במשחקים מזדמנים של גירויים וסיפוקים חיצוניים. וזה מחזיק מעמד עד זמננו, ומעתה ואילך מתחיל אותו ד.נ.א להתעורר מחדש ולגלות את עצמו מחדש. כל מה שצברנו עד עתה הוא נסיון רב, ועירבוב מוחלט עם העולם. אותו עירבוב גורם לחשוב מחשבה מקרית, שאנחנו עם ככל העמים. ומכאן נובע הבלבול שמכתיב לנו כרגע אורח חיים זר. אורח חיים שלא מאפשר לנו להרגיש את החיים הטובים שטמונים בהתפתחות האדם ועולמו.

אבל, גם תקופת הביניים שלנו, היא לטובה. כי היא תקופה שלוחצת אותנו לצאת לאויר העולם, בחבלי לידה חדשים. לצאת לתוך הרחם המשותף שנקרא עם ישראל. כמו  תינוק שמרגיש חום ובטחון אצל אימו, ומקבל אצלה את כל הבטחונות של לחיים מושלמים.

אמנם שהתהליך כולל גם,  צירי  לידה לא נעימים, אבל זה מחוייב, כי אחרת התינוק לא ירצה לצאת החוצה. היציאה החוצה עכשיו, היא אל אהבת הזולת, אהבת הטבע, אהבת העולם, להפוך להיות בני אדם שחיים ופועלים מתוך אהבה.


יום העצמאות והחרות ממלאך המוות התמונה הכוללת של עם ישראל אחד ומאוחד, זה המציאות שלנו

16 April, 2015

jewish_cemetary

אין מה להגיד בנינו מדינה לתפארת, ובזמן כל כך קצר. אף אחד חוץ מעם ישראל לא היה עושה את זה טוב יותר. ועוד יותר מזה, אף עם לא חווה או היה עומד בהסיטוריה שעבר עם ישראל. אין בדברי מעין גאווה על יתר בני האדם, אלא רק לציין שאנחנו עם מיוחד. מה לעשות, אחת ולתמיד צריך להסכים עם זה. והסיבה שאנחנו מתעכבים להכיר בעובדה זו, כי ברור לנו שההצטיינות הזו תלוייה גם באחריות, בתפקיד עם ישראל.

המעבר שלנו כעם, ושל העולם כולו, אל האנושות החדשה תלוי רק בנו. נשמע מפחיד ואולי יומרני מדי, אבל את האמת אף אחד עוד לא הצליח לשנות. וזה יקרה בכל מצב, בטוב, או ברע, מה שבטוה שזה יקרה. ולכן עלינו להיות חרדים לעתיד המשותף שלנו, עלינו לחדש את הבסיס שלנו כעם. ולא כפרודות מקריות שנמצאות על אדמת ארץ ישראל. כרגע מנקודת הראות של המציאות הנוכחית, זה נראה קשה.

אבל המציאות המתחדשת שלפנינו תגלה לנו את האמת. שהשיבה של עם ישראל אל הערבות והאחריות ההדדית, היא כל כך טבעית כמו תינוק שיונק מאימו. תקופות מעבר כמו זו שבה אנו נמצאים, מעולם לא היו קלות, כי מדובר על שינויים חברתיים עולמיים. זה לוקח זמן ומאמץ משותף, ובעיקר רצון משותף. רצון לפרוץ את מעגל הקסמים השקרי שעם ישראל זה דוד, יצחק טליה, או עידית. עם ישראל הוא כוח מצטבר של דוד ויצחק, של טליה ועידית, של כל מי שנמצא פה.

  התמונה הכוללת של עם ישראל אחד ומאוחד, זה המציאות שלנו.

 

 


יום העצמאות של עם ישראל תראו לי איפה כתוב שהאדם ועולמו לא נולדו לחיים טובים בלבד?

16 April, 2015

flag-menorah

עם ישראל יקר שלי,  מתוקף היותנו עם ישראל יש בנו נטיות שורשיות שנובעות מהכלל הגדול, ואהבת לרעך כמוך. כרגע מה שנשאר בי מאותה אהבה שאני מאמין לכל מה שקורה מסביב. ליוקר המחיה, לקשיי הפרנסה, למה שכתוב בעיתון, לכל השקרים והמשחקים השרירותיים של אנשי הציבור, ועוד. אבל להאהבה הלאומית של עם ישראל אני כאילו מסרב להאמין.

כלכלה עד היום היו מודדים לפי מספרים טבלאות, וממוצעים. וזה שימש עד היום כמעין מדד של התפתחות תרבותית מדינית של עמים. אבל מה לעשות שהעולם לא מחכה מאיתנו להצטיינות ארצית. לא בספורט, לא בכלכלה, ולא בהווליווד. העולם מחכה מאיתנו למדדים של הכלכלה העולמית החדשה, מדד האושר.

חג העצמאות הקרוב, הוא מבחן אומץ שלנו כעם להתחיל מחדש. להתחיל לבנות לנו דאגה ואחריות משותפת, שיגדירו מחדש את מהות ותכלית היותנו עם ישראל. אותה תמונה כביכול מקרית, של מלחמת צוק איתן, בה התלכדנו כעם. תהיה הדוגמא. והמטרה להשיג את זה יום יום, ללא כל קשר ללחצים חיצוניים שיופעלו עלינו.

זה כל כך ברור, שכל אדם ובמיוחד פה בישראל, כולנו רוצים בסך הכל להיות מאושרים. תראה לי איפה לחתום, ומיד כולם יתרצו. רק צריך לזכור שפה חתימה לא תספיק. כאן נצטרך לבנות מחדש בהסכמה משותפת חיים טובים. אין חזרה למה שהיה, או למה שיש. יש לחץ גדול מאוד לפרוץ לעבר חיים טובים.

מישהו יכול להראות לי איפה כתוב שהאדם ועולמו לא נולדו לחיים טובים בלבד?


יום העצמאות של מודעות חדשה ישנה מה ייצא לי מזה? תגלו בעצמכם, שומר לכם את ההפתעה הנעימה.

16 April, 2015

ayala-blog

איזה כיף מחכה לנו, נמצא לפנינו, אחד האתגרים הכי מעניינים שהיו לעם ישראל עד עכשיו. עד כה עברנו היסטוריה מאוד מגוונת, לא פשוטה, ורווית יסורים, לעומת הזמנים בהם עם ישראל חיי חיים טובים. אני לא רוצה להכנס לפרטים עכשיו, כי אני מתלהב ומוקסם מהעתיד, מהזדמנות שנמצאת לפתחינו. יום העצמאות הוא סיבה יסודית וטבעית של העם שלנו בכדי להציף את סיבת קיומנו אל הלב המשותף של עם ישראל.

כרגע כל מה שעברנו אמור לשמש לנו כהכנה, כנסיון משותף אותנו רכשנו בהרבה דם יזע ודמעות. בכדי לצאת לחיים חדשים. כל המהות של עם ישראל תלוייה במידת ההתחדשות שלו ביחס לחיים הכללים שלנו כעם, ואפילו של כל העולם. גם פה אין מה להתווכח העובדות ההיסטוריות מוכיחות, שבמקומות שבהם היינו והתייחסו אלינו יפה, אז הייתה פריחה. ולהיפך.

  מה שעומד לפנינו כל כך פשוט ומבטיח, עד שהשכל שלנו מסרב להאמין שהפתרון הוא כל כך קל. עם ישראל למרות חוסנו הפיזי והחומרי, מעולם לא הצטיין בזה דווקא. אלא תמיד התפתחנו והערכנו את החכמה והחסד, את החיבור והשיתוף, את השיוויון וחופש הפרט. כי עם ישראל הוא עם יפהפה, עם ישראל הוא עם מלא באהבה שורשית. לכן ביום העצמאות הקרוב בואו ביחד, נפוצץ את הבלון השקרי שעוטף את ליבנו, ונכוון אותו מחדש לאהבת אדם, לאהבת עם ישראל, ולאהבת ארץ ישראל.

מה ייצא לי מזה? תגלו בעצמכם, שומר לכם את ההפתעה הנעימה.

 

 

 

 


יום העצמאות הזה לרצות חיים טובים זה לא מותרות אלא הכרחיות.

16 April, 2015

rabin-square

השאלה, האם השאיפות שלנו תואמות את כל מה שאנחנו עוברים בחיים, היתה, ישנה, ותהיה. הפער בין מה שאני מרגיש לבין מה שהייתי רוצה להרגיש, פותח בי פערים, חללים. ומי ימלא  אותם? ומה ימלא אותם?

חג העצמאות המתקרב ובא זו עוד תזכורת טובה, עבור כל אחד  מאיתנו ומכל שכן, לעם ישראל בארץ ישראל. לשאול את עצמנו, בכנות, עם יד על הלב, האם אנחנו שמחים מהתוצאות של החיים בהם אנחנו נמצאים. התשובה ברורה, אני רק מעלה אותה לכתב כתזכורת, כסימן שחייבים לברר אותו. או שיותר קל להמשיך בזרמי החיים, ולאן שהם יקחו אותנו, אז יקחו.

עם ישראל לא יכול להרשות לעצמו להסחף בזרמי החיים, עם ישראל זה עם מיוחד. כן אנחנו לא ככל העמים, כן אנחנו עם שונה, כן אנחנו עם נפלא, כן אנחנו עם שיש לו מורשת חיים ברורה, כן אנחנו עם שיש לו תפקיד מרכזי בהיסטוריה האנושית. וכל זה נשכח מאיתנו, וכרגע אנחנו עסוקים במין עם שמנסה לחקות ולרצות את העולם.

הכל פשוט, כל העובדות מצביעות על כך, כל ההיסטוריה מוכיחה בצורה חד משמעית, שאנחנו לא ככל העמים. אמנם שמאז שבנו ארצה פיזית, אנחנו בתהליך הפוך מכל היסודות האמיתיים שלנו. לא צריך הרבה בכדי להזכר בשורשים שלנו, סתם מפגש אקראי עם מישהו בתחנת אוטבוס, בתור לסרט, ומיד יכולים להתלקח סיפורי נפש.

להיות ישראלי זה גאווה שנובעת מהמורשת שלנו, ואהבת לרעך כמוך, כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים וכו’. וכל התאספות וחיבור אחר שלנו כעם, רק ירחיק אותנו מהחיים הטובים. בואו ביחד ננסה החג הזה, להיות פחות עקשניים, ובאמת לנסות את הנטייה לבניית גשר הדדי בנינו. עד שנתפשט בכל אדם ובכל הארץ. לרצות חיים טובים זה לא מותרות אלא הכרחיות.


יום העצמאות לדורותיו למה קשה לנו להאמין שבחיבור בינינו נמצא הפתרון לכל טוב בחיינו?

16 April, 2015

huffpost-israel-flag

המעבר מיום השואה  ויום הזכרון לחללי מלחמות ישראל, היישר לחג העצמאות, הוא מעבר חד ולא מובן מאליו. איך העצב והשמחה קשורים להיסטוריה של עם ישראל, כמו תאומים זהים. ואנחנו הפכנו את זה להרגל, הפסקנו לדרוש ולברר, מה באמת עומד אחרי זה.

נושא העצמאות הוא היסוד והבסיס של כל אדם באשר הוא, וזה כל כך טבעי עד שהוא הפך להיות מובן מאליו. החרות, התכלית, המהות,השאיפה, התקווה, החזון, ואפילו החיים החומרים. כולם מבוססים על הרגשת ומימוש העצמאות, של האדם ועולמו.

ביקום כולו אין שני בני אדם זהים, לכל אחד מאיתנו ישנה מידת יחודיות, שהיא רק שלו. ולכן אנחנו חייבים כל אחד באופן פרטי, ומכל שכן באופן כללי, לממש את אותה נקודת יחודיות שקיימת בכל אחד מאיתנו. היחודיות מאפשרת לנו את הרגשת האני, והעולם מאפשר לנו לחוש מציאות שקיימת מחוץ לנו. וחיבור שתי ההרגשות האלו למציאות אחת, זה אתגר חיינו, זה אתגר העצמאות.

עצמאות היא מעל הכל, ואחרי שסדרנו הכל. זאת אומרת אי אפשר לבנות עצמאות לפני שלמדנו איך לסדר את החיים החומריים. לצמצם את הפערים החברתיים, ולפתח אחריות ודאגה הדדית זה כורח קיומי עבורנו. כי כל זמן שנמשיך לחיות בצורה מפולגת, שלי שלי – שלך שלך, אנחנו נסתום את הגולל על חיינו ועל קיומה של ארץ ישראל. אבל  אם נתחבר למטרה משותפת שנקראת אדם, נעלה לשפע ששום שכל לא יכול כרגע לתפוס את זה.

בעמצאות הזה בואו נשאל את עצמנו שאלה אחת משותפת, למה קשה לנו להאמין שבחיבור בינינו נמצא הפתרון לכל טוב בחיינו?


סדנת ליל הסדר

31 March, 2015

masa25

לא יותר מעשרה משתתפים, כל אחד מדבר בתורו לא יותר  מדקה.

כללי הסדנה:

כולם שווים

כל אחד זכאי להביע את דעתו

אין ביקורת  או וויכוחים

חפץ דיבור. רק למי שמדבר, וכל היתר רק מקשיבים, אין לערוך דיון

המאמץ למצוא את המכנה המשותף בינינו

 

שאלות הסדנה:

מה שמי? ספרו שני דברים על עצמכם?

מה מסמל עבורי חג הפסח?

הקדמה: איך אנחנו עוברים למצב שעם ישראל יהיה כמשפחה אחת?

אחד הדברים שאומרים על עם ישראל זה, “אור לגויים”, מה זאת אומרת להיות אור לגויים?לפי מה אנחנו יכולים למדוד את זה?

כל אחד מברך את השני לקראת החג, וגם את עם ישראל? להשתדל לדבר מהלב.